גירושין אזרחיים, אלטרנטיבה לדין הדתי במדינת ישראל

נישואין אזרחיים מהווים, במקרים רבים, אלטרנטיבה חלופית, לאותם זוגות שאינם מעוניינים להתחתן כדת משה וישראל, כלומר, בכפוף לדין הדתי במדינת ישראל. היות והדין הדתי מהווה סמכות בלעדית בכל נושא הקשור לנישואין וגירושין, אזי אותם זוגות שבחרו שלא להתחתן בכפוף לדין הדתי, אומנם בהליך הנישואין האזרחי "פסחו" על הביקור בבית הדין, אך בהליך הגירושין, יתכן שיאלצו לבקר בו בלית ברירה. יש אנשים שיגידו, שהם בעד נישואין אזרחיים, בשל אי קרבה לדת ורצון להתחתן בצורה שלא "תגביל" אותם, מכיוון שהדין הדתי החל על כל יהודי בעולם, מונה מספר הגבלות בנושא הנישואין. לדוגמא, איסור להתחתן עם מי שאינו יהודי, או יהודי שעבר גיור כהלכתו. כמו כן, יש אנשים שתומכים בנישואין אזרחיים, בשל הרצון "לחסוך" את מרוץ הסמכויות, במקרה של הליך גירושין.

במאמר שלהלן, נעסוק בעיקר בהליך הגירושין האזרחיים וזאת להבדיל מהליך גירושין הנעשה בכפוף לדין הדתי. בנוסף, נעסוק בקצרה בערכאות המוסמכות לדון בגירושין האזרחיים. כמו כן, נסביר מדוע ההנחות שעמן פתחנו את המאמר שלפניכם/ן, לא בהכרח מדויקות.

כל זאת מובא לפניכם/ן, קוראים וקוראות, אך אין לראות במאמר תחליף לייעוץ של עורך דין מומחה בתחום דיני המשפחה.

נישואין במדינה זרה – וגירושין

נישואין בארץ נערכים לפי הדין העברי–דתי. אנשים רבים מניחים, כי במידה והנישואין במדינה הזרה נערכו בין זוג יהודים אשר יכלו להינשא בארץ, אזי לאחר מכן הם לא יצטרכו להתגרש ברבנות. זו הנחה שגויה, שכן גם במקרים כאלו, יצטרכו בני הזוג להתגרש כמו כל זוג יהודי בארץ, כלומר – באמצעות תביעת גירושין לבית הדין הרבני. שונה הדבר באשר לזוגות שלא היו יכולים להינשא בארץ, לדוגמא – זוגות בני דתות שונות, או זוגות שמוגדרים בתור זוגות שאחד מהם הוא ספק יהודי ועוד. במקרה כזה, הם יצטרכו לפנות להליך של התרת נישואין.

מה זו התרת נישואין מבחינה בינלאומית?

המושג "התרת נישואין" הינו מושג המוגדר בחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בינלאומית), התשכ"ט-1959 (להלן: "חוק התרת נישואין"). החוק להתרת נישואין חל על כל אותם בני זוג שאינם נשואים כדת משה וישראל, כלומר, בכפוף לדין הדתי. בקשה להתרת נישואין, תוגש על ידי שני בני הזוג, יחד, לבית המשפט לענייני משפחה. במקרים אלו, בטלה סמכותו של בית הדין הרבני לעסוק בהתרת הנישואין וזאת מהסיבה הפשוטה, שבני הזוג אינם נשואים כדת וכדין. לכן, מסדיר חוק זה את הליך הפרידה של זוגות כאלה, בנפרד מתהליך הגירושין שנערך אצל זוגות הנשואים כדת וכדין, בבית הדין הרבני.

עם קבלת בקשת הזוג להתגרש, יעביר בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה לבית הדין הרבני וזאת על מנת שיבחנו האם ניתן להחיל את הדין הדתי על הזוג. במקרה ובית הדין הרבני רואה לנכון להחיל את הדין הדתי על בני הזוג ולהתיר אותם, אזי ההליך יתנהל אצלו. במידה ולא, ראש בית הדין יעביר את ההמלצה להתיר, או שלא להתיר, את נישואין של בני הזוג.

נבקש להעיר, כי המלצתו של בית הדין נתפסת כהמלצה בלבד בעיני בית המשפט ולכן, בית המשפט יוכל לבחור האם לייחס לה חשיבות או לא. נחדד ונבהיר, כי פסיקותיו של בית המשפט לענייני משפחה מושתתות על החוק וזאת להבדיל מבית הדין הרבני, שפועל על פי הדין הדתי. לכן, ברוב המקרים, יתיר בית המשפט את נישואיהם של בני הזוג וזאת תוך התחשבות באוטונומיה ורצונו האישי של כל אדם.

החשיבות בייעוץ עם עורך דין

בין אם מדובר בנישואין כדת משה וישראל ובין אם בהתרת נישואין, פירוק הנישואין אינו כולל רק את ההחלטה לסיים את הקשר. להליך זה, מצטרפים גורמים נוספים שיכולים להשפיע עליו, לדוגמא, משמורת הילדים וכן תשלום המזונות. לאור האמור לעיל, מומלץ להיוועץ עם עורך דין מומחה לדיני המשפחה, כדי שילווה אתכם בהליך, שלעיתים עלול להימשך זמן רב ולתבוע מחיר, גם מבחינה נפשית וגם מבחינה כלכלית. עורך דין מומחה בתחומו, יוכל ללוות את ההליך מקרוב ולהביא לתוצאות הגונות ונכונות עבורכם.

נישואין וגירושין במדינת ישראל, נערכים לפי הדין העברי–דתי. אומנם, בני זוג יכולים להינשא במדינה זרה, אך בחלק ניכר מהמקרים, במידה והם יבקשו להתגרש, הרי שיהיה עליהם לעבור בבית הדין הרבני. מנגד, במידה ואחד מהם אינו יהודי, הרי שאז בני הזוג יצטרכו לקיים הליך של התרת נישואין.